שמיעת אזעקה ושהייה במרחב מוגן מעוררות תחושות מנוגדות לאותו אדם בו זמנית, ביטחון לצד איום. מתוך מתח תפיסתי זה עולה שאלת המחקר: כיצד מרחב יכול להכיל בו זמנית מערכת יחסים מנוגדת הנעה בין הגנה לסכנה? תחושת ההגנה נובעת מהמעטפת הפיזית, מול תחושת הסכנה הנובעת מהסיטואציה עצמה ומההבנה כי לעיתים תחושת ההגנה היא חלקית ומכילה בתוכה גם נוכחות
של איום. הסכנה לא נעלמת, אלא משנה צורה ונמצאת בתוך החלל.

הפרויקט מציע מציאות חדשה של שגרה גם בזמן איום, באמצעות מיגונית ציבורית בצומת הכניסה לקיבוץ בארי, מקום הממחיש את החשיבות של מענה מרחבי בזמן איום. המיגונית כוללת פרוגרמה של שגרה וסביבה יומיומית.