הפרויקט עוסק בעתידה של עזה לאחר המלחמה, ובוחן כיצד ניתן לדמיין עתיד שונה - דווקא מתוך ההרס. הוא מציע חזון אוטופי של עיר תת-קרקעית, כתגובה למציאות שבה הושקעו משאבים אדירים בחפירת מנהרות טרור במקום בפיתוח

תשתיות אזרחיות.

​

דרך השפה האדריכלית, הפרויקט שואל שאלות חברתיות ופוליטיות: האם ניתן להסיט את האנרגיה, הכסף והידע שהושקעו בהרס - לבנייה? האם עיצוב יכול להיות כלי לריפוי, תקווה ושיקום? מתוך הדיסטופיה, נולדת מחשבה על מרחב בטוח, עמיד וחדש, שמבקש לשנות את תפיסת המקום ואת עתידו.