איך הייתה נראית מציאות שבה ממלכת ישראל המקראית מעולם לא הייתה נופלת? אם בית המקדש לא היה נחרב אלא ממשיך לפעול כלב הפועם של תרבות חיה, חדשנית ומתקדמת? אילו המורשת שלנו לא הייתה נרמסת ו-12 שבטי ישראל לא היו מגורשים, מפוצלים ברחבי העולם? בכל דור ודור קמו עלינו לכלותנו, לא רק בגוף, אלא גם בזהות, בשפה, בזיכרון. ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת חורבן בית שני מעידים שלא מדובר היה רק בדיכוי של מרד, אלא במאמץ שיטתי למחוק תרבות שלמה. רעיון זה אינו זר לנו בתור יהודים ואנו חווים זאת על בשרנו גם היום. איך חיינו היו נראים אם לא היינו חיים בצורך מתמשך לשרוד ולקום משבר? בחרתי להציג מציאות ספקולטיבית זו באמצעות מיתוג של פסטיבל העלייה לרגל הלאומי. הפסטיבל הוא סמל לאיחוד כל 12 השבטים שלוש פעמים בשנה, בבית המקדש בירושלים. זהו שיא תרבותי שמושך אליו מבקרים מכל העולם. חגיגה שמשלבת קודש וחול, אמנות, טכנולוגיה ומסורת. המבקרים מוזמנים למסע בין סמלים מוכרים ושפות חדשות, בין חוקים עתיקים לפיתוחים מודרניים ולהרהר: איך הייתה יכולה להיראות המציאות שלנו אילו ההיסטוריה הייתה פונה לכיוון אחר?