פוסט־טראומה היא פצע שקוף כזה שאי אפשר לראות. השפה לא תמיד יודעת
לבטא את מה שהנפש עוברת ורק כשמבינים עד כמה המילים זרות לחוויה
הפוסט־טראומטית, אפשר להתחיל לחשוב על שפה אחרת. עולם מושגים חדש.
דרך אחרת לעבד ולבטא. מתוך הבנה זו נולד המיזם “עשרים ושלושה אחוז” המעניק ביטוי חזותי לפוסט־טראומה באמצעות שפה צורנית חדשה המבוססת על מיפוי פסיכיאטרי של 13 תסמינים, שתורגמו לדימויים ויזואליים. לכל תסמין פותח סימן גרפי ייחודי, המבוסס על טיפוגרפיה, והורחב למשפחה צורנית שלמה.
השפה מקבלת ביטוי דרך מטפחות - כל מטפחת היא אישית, ייחודית, ונושאת סט סימנים המגלם סיפור פנימי. תהליך העיצוב מתבצע בעזרת אלגוריתם גנרטיבי, שמאפשר יצירת וריאציות של דפוסים בהתאם לבחירותיו של המשתמש: התסמינים שמלווים אותו, ודירוג עוצמתם. המטפחת הופכת לכלי תקשורת שאינו מבוסס מילים, ומאפשרת נראות, חיבור ותחושת שייכות דרך שפה משותפת בין מתמודדים.